עראידה ואח' נ' מילקו תעשיות בע"מ ואח'

פסק דין

כללי

1.הרקע למחלוקת הינו קו לחלוקת מוצרי חלב אותם מייצרת הנתבעת 1, יצרנית מוצרי מחלבת "טרה" (להלן: "הנתבעת" ו/או "החברה") בכפרים ערביים בצפון הארץ (להלן: "הקו" ו/או "קו החלוקה"). בין הנתבעת לבין נתבע 2 (להלן: "הנתבע") היה הסכם לפיו הנתבע הינו המשווק הבלעדי של מוצרי הנתבעת באזור האמור.

2.אין מחלוקת כי בין הצדדים שלפניי, או חלקם, היתה התקשרות עסקית הנוגעת לקו, שתוכנה ופרטיה שנויים במחלוקת. אין מחלוקת כי תובע 1 (להלן: "התובע") ביקש להכנס לעבודה בקו החלוקה, ישנה מחלוקת בשאלה האם היה זה כשותפו של הנתבע או במקומו. אין חולק כי במסגרת אותה התקשרות ולשם מימושה מסרו התובעים ערבות בנקאית על סך 100,000 ₪ שהוצאה מחשבונו של תובע 2, דודו של התובע (אחי אביו), לטובת הנתבעת (להלן: "הערבות הבנקאית" ו/או "הערבות").

3.התביעה במקור כללה סעד של צו מניעה קבוע האוסר פרעון הערבות. טרם הגשתה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור הפרעון אך לאחר שהתקיים דיון בבקשה והיא נדחתה, הערבות נפרעה. משכך, ברי כי אין עוד מקום לסעד במישור זה ובתביעה נגד הנתבע 3 ובהתאם התובעים וויתרו עליו בסיכומיהם.

4.התביעה שלפניי הינה תביעה כספית על סך 300,000 ₪ לפיצוי התובעים בגין נזקיהם.

5.הנתבע לא התגונן מפני התביעה וניתן נגדו פסק דין במלוא סכום התביעה. נותר לדון ולהכריע במחלוקת בין התובעים לבין הנתבעת.

טענות התובעים

6.הנתבע פנה אל אביו של התובע, מר עאטף עראידה (להלן: "האב") והציע לו שותפות בקו החלוקה. האב הסכים כי בנו, התובע, ייכנס לעבודה בקו, אך, לאחר התייעצויות החליט התובע כי אינו מעוניין בשותפות עם הנתבע כי אם בעבודה עצמאית בקו, כך שזה יועבר לשמו.

7.הנתבעת דרשה ערבות בנקאית על סך 100,000 ₪ לצורך כך. הערבות הראשונה שניתנה בסכום זה ושהוצאה להבטחת חובות התובע לנתבעת לא היתה מקובלת על הנתבעת. היא הבהירה, באמצעות מנהל מחוז הצפון אצלה, מר אופיר שוורץ, כי נדרשת ערבות בה יופיע גם שמו של הנתבע. הובהר לתובע כי אין המדובר בערבות לחובותיו של הנתבע, שעמדו באותה עת על כ- 46,000 ₪ שכן הנתבע הבטיח להסדירם. עוד סוכם כי מיום מסירת הערבות ואילך יוכל התובע למשוך סחורה בהיקף של 250,000 ₪ באשראי של 30 יום.

8.בניגוד להסכמת הצדדים, הנתבעת סרבה לאפשר לתובע משיכת סחורה, אלא כנגד תשלום במזומן בלבד. עוד בניגוד לאותה הסכמה הנתבעת לא העבירה את הקו לשמו של התובע, למרות שמכרה לו סחורה.

9.לאחר תקופה קצרה של עבודה בצורה זו, הגיעו התובע והנתבעת להסכמה על סיום יחסיהם והחזר הערבות הבנקאית לידי התובע. בניגוד להסכמה זו, הודיעה הנתבעת לתובע כי תממש את הערבות הבנקאית שמסר לה.

גרסת הנתבעת

10.ההתקשרות בנוגע לקו החלוקה היתה אך ורק בין הנתבעת והנתבע. בידי הנתבעת היתה ערבות בנקאית שמסר לה הנתבע בסך של 50,000 ₪ לאחר שחובותיו של הנתבע לנתבעת תפחו והגיעו לכ- 130,000 ₪, היא הודיעה לו כי לא יוכל להמשיך לעבוד עימה אלא אם יסדיר את חובו או ימציא ערבויות לפרעונו.

11.הנתבע הציג בפני הנתבעת מצג לפיו מצא שותף שייכנס עימו לעבודה בקו. הדבר אינו מעניינה של הנתבעת.

12.התובע, האב ובני משפחה נוספים הגיעו לנתבעת, הובהר להם מצב חובותיו של הנתבע כלפיה והם מסרו את הערבות הבנקאית לאחר שהובהר להם גובה החוב וכן שהערבות עלולה לשמש לפרעונו.

13.בשום שלב הנתבעת לא הסכימה לעבוד מול התובע ישירות ואף לא עשתה כן.

14.לאחר ששיקים נוספים שמסרו הנתבע וכן שמסר התובע עצמו חזרו לאחר שלא כובדו, והחוב לנתבעת הוסיף ותפח, נאלצה הנתבעת לממש את הערבויות שבידיה.

15.בסיכומיה טוענת הנתבעת כי מאחר והבקשה לצו מניעה זמני נדחתה והערבות הבנקאית מומשה, הרי שהסעד העיקרי נזנח. יחד עם זאת לא תוקן כתב התביעה כך שיוסף לו סכום הערבות הבנקאית לפיכך העלאת הדרישה לתשלום סכום זה בסיכומי התובעים מהווה הרחבת חזית אסורה.

הראיות